מגמת עיצוב פרגולות עץ בסגנון גושני, גס ומאסיבי, לא החלה בארץ.
לפני שנים אחדות יצאו כמה מחברות בניית פרגולות מפורסמות באיטליה ובגרמניה,
הנחשבות לארצות המובילות בתחום העיצוב בעץ, בסדרות של פרגולות מעץ גושני.
הדבר עורר בזמנו התלהבות עצומה ורעש גדול כמגמה עיצובית,
אולם האירופאים, העדיפו כבדרך כלל,
להמשיך ולבנות את הפרגולות שלהם בסגנונות האלגנטיים, הקלאסיים יותר. בארץ, בניגוד לאירופאים, אומץ הסגנון הגושני בחום.
יותר ויותר מעצבי פרגולות החלו ליצור פרגולות בעץ מלא בעל מראה גושני והקהל הישראלי,
כמדומה, אוהב את הפרגולה שלו מאסיבית ובעלת נוכחות.
מה יש במראה ובאופי הפרגולות מסוג זה שכל כך מדבר אל לבנו כישראלים,
כאנשים שגרים במדינה ים-תיכונית, שרחוקים בחיי היומיום מלנשום אויר אירופאי צלול.
עבודה בעץ, כך מסתבר, רחוקה מלהיות טכנית בלבד.
עץ גושני מעורר באנשים הבוחרים לעבוד בו תחושות ורגשות רבים,
וכפי הנראה תחושות אלה, הן גם מן הגורמים היותר משמעותיים לכך שמגמה זו,
לא רק שאינה בסימן סיום בארץ, אלא אף מתקדמת ומתפתחת מיום ליום.
האהבה הבסיסית לפרגולת עץ גושני נובעת מגורמים רבים ושונים. העץ הוא חומר טבעי וחי, הממשיך לחיות גם לאחר שנגדע והפך לחלק מפרגולה. הוא בסיסי בחיינו כמעט כמו לחם ומים. חלק בלתי נפרד מנוף ילדותינו. גדלנו עם עצים, טיפסנו ובנינו עליהם בתים, זמן רב מילדותו של כל אחד מאיתנו עבר בין שולחנות וכסאות העץ בבית-הספר, זהו חומר שמוכר לנו, הוא אינו מאיים או חדשני מדי, עץ גושני משרה אווירה של נוחות ופשטות ויחד עם זאת איכות ויוקרה, יש בו בעץ, משהו שמעניק תחושת בטחון, תחושה של חוזק וחוסן. הוא מתמודד עם כל תנאי האקלים, ברוח ובגשם ובחום הרב, נטוע באדמה בעקשנות, שנים רבות לפנינו ועוד דורות רבים אחרינו. יתרה מכך, ככל שעובר זמן, משתפר מראהו, הזדקנותו רק מוסיפה לו, ויעידו על כך כל שוקי הפשפשים וירידי העתיקות בכל העולם, המציעים ריהוט מעץ מלא, אשר מחירו רק עולה ומרקיע שחקים עם כל שנה הנוספת לגילו. עץ גושני, מסמל שורשיות וחספוס ואולי יותר מכל תכונה אחרת, מתאימים שורשיותו וחספוסו לצבר הישראלי, כמו גם תחושת האותנטיות, הישירות והטבעיות שלו. הוא הדבר האמיתי, מחוסר פוזה, הנוגע בכל החושים. עץ הוא חושני, מריח, נושם ומעניק תחושה של נוחות. עץ גושני מעובד בצורה גושנית וגסה, מקבל מכות ושריטות ואלו רק מוסיפות למראהו. אפשר להרגיש איתו בנוח, ללכת יחפים, לשבת עליו, לא צריך להיזהר ולבדוק בזכוכית מגדלת כל נגיעה בו. זהו חומר שנקשרים אליו, מפתחים אליו יחסים רגשיים, הוא לא נמאס ועם הזמן, נדמה כאילו מפתחים אליו מעין יראת כבוד, הנובעת מן התחושה ש"אפשר לסמוך עליו". לכאורה חלק ניכר ממאפייני העץ הגושני, מהתחושות שהוא מעביר ומהרגשות שהוא מעורר, אינן משייכים אותו דווקא לפן הישראלי, או לים־תיכוניות אותנטית, אלא מצביעים על חיבור, כמעט אינסטנקטיבי, לבטן.